20minutes dance 

ריקוד 20 הדקות


מבוא

ריקוד 20 הדקות הוא תרגול  "מודעות הגוף" - mindfulness of the body  שנועד לשחזר את הסנכרון הטבעי שלנו בין הגוף לנפש.
בתרגול אנחנו שמים לב לתחושות של הגוף מבלי לחשוב עליהן או לשפוט אותן. אנחנו לא מנסים לתקן, לשנות, לשפר או להגיע לאן שהוא, אין נכון או יפה או מתאים. כל תנועה מתאימה ומתקבלת בברכה.

ההזמנה היא להיות נוכחים ומעוגנים בכאן ועכשיו. מה שיאפשר לנו להיות נוכחים ברגע היא ההסטה של תשומת הלב שלנו והמחשבה שלנו לתחושות של הגוף.
סנכרון הגוף והנפש יאפשר לנו גישה ישרה לתבונה העמוקה שלנו.

התוצאה הצפויה 

  • האטה והתקרקעות, חיבור לכאן ועכשיו

  • הגוף הנפש והלב נפתחים זה אל זה ומאפשרים הקשבה מעומק הלב והתחברות לתבונה הרגשית (אינטליגנציה רגשית) שלנו

  • נחוש יותר בטחון, בהירות ויצירתיות

  • מוכנות לתרגילים הבאים

התהליך

שוכבים על הרצפה (רצפת פרקט או שטיח מקור לקיר)

  • נשכב על הרצפה בעיניים עצומות, נרגיש את הגוף שלנו נח ומונח על הגוף העצום של כדור הארץ, על אמא אדמה. נרגיש שהאדמה מחזיקה אותנו ונביא את תשומת הלב שלנו לנשימה שלנו, ננשום נשימות בטן. נחווה את הגוף בפשטות ללא שיפוט, מחשבה, תוכנית או מטרה.

  • נאפשר לתנועה לקרות. נתחיל לנוע, נעשה כל מה שהגוף מרגיש שמתאים לו לעשות מבלי לתכנן.
    לתת דוגמאות (למשל הגוף עשוי להרגיש שהוא רוצה להימתח,להתגלגל או להתכרבל. אולי רק האצבעות רוצות להתנועע).
    נשמור את התנועה קרוב לרצפה. כל תנועה מתאימה.

  • נשים לב לתחושות, לתחושה הפיזית שנוצרת בגוף תוך כדי התנועה.
    נשחרר את המחשבה וניתן לגוף לזוז. נעקוב אחרי הרצון של הגוף לנוע ולעצור.

  • כשהגוף עוצר ונח, נרגיש את הגוף בעודו שוהה בתנוחה שבה עצרנו.

  • כשנתחיל לנוע שוב - נשים לב לתחושות המתעוררות כאשר הגוף נע, 
    לשאול (איך מרגישות הרגליים? ומה עם הברכיים? מה הצוואר מבקש לעשות?....)

  • אנחנו מתרגלים הקשבה לגוף ומאפשרים לו להוביל ולהתחבר לתחושות שלו

  • אם אנחנו שמים לב שאנחנו חושבים, מתייגים, או שופטים את החוויה, נשחרר את המחשבות האלו.
    נחזיר את תשומת הלב שלנו לתחושה של הגוף.....

  • חצי מזמן התרגול חלף כעת, כל מה שקרה נעלם לתוך החלל ומה שנמשיך ונעשה, טרם קרה, אנחנו מתרכזים בכאן ועכשיו.

  • נתן לגוף להתרומם לתנוחת ישיבה, ונמשיך לעבור מתנועה למנוחה וחוזר חלילה, העיניים עדין עצומות...

  • נתרומם לעמידה, נשאר במקום אחד, עדין עם עיניים עצומות ונאפשר לגוף לנוע ולעצור לסירוגין, הגוף עשוי להתפתל או  להתכופף  להתיישר...

  • נפתח את העיניים, ונתחיל לנוע בחלל החדר, נשאיר את המבט מושפל על מנת לאפשר לנו להמשיך ולהתרכז בגוף שלנו ולא במה שקורה בחדר עם הנוכחים האחרים....

  • עכשיו היגיע הזמן לעצור ולשהות בתנוחה שהגוף בוחר, נחכה בתנוחה שלנו עד שכלום מצאו את מקומם ואת תנוחת העצירה שלהם. 
    נתרכז בתחושה שבגב שלנו על כל חלקיו, בצורה התלת ממדית שהגוף שלנו תפס במרחב ואז נכלול במודעות שלנו גם את המרחב שסביבנו.

 

עיבוד

  • נתחלק לזוגות ונשחזר למה "שמנו לב", מה עשינו מה למדנו על עצמנו. כל אחר ידבר כדקה והשני יקשיב בתשומת לב ואז נחליף תפקידים.

  • נדבר בגוף ראשון על מה שחווינו, עשינו, דבר אחד שמנו לב אליו. נזכור שאין נכון או לא נכון, ההתנסות האישית שחווינו היא החוויה המושלמת עבורנו בזמן ובמקום שבו  היא קרתה. 

 

אפשר גם

  • אני מזמינה אותנו לשמר את התחושה של החיבור שחווינו בתרגול בהמשך היום שלנו, בישיבה בכיסא, בעמידה בתור או הליכה למכונית, נזכור להיות מודעים לגוף להרגיש את כולו - הרגליים על הרצפה, יציבה הזקופה, החלק העליון של הראש.

 

כשאנחנו מרגישים את הגוף שלנו, יש לנו תחושה של נוכחות טבעית.

תרגום רותי ציממרמן

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now